קטן ומדויק: בית תל אביבי למשפחה צעירה
איך הופכים דירה תל אביבית שכל גודלה מסתכם ב- 65 מ"ר לבית משפחתי? על פי מעצבת הפנים דלית לילינטל, הסוד הוא במציאת פתרונות יצירתיים המשלבים נוחות פרקטית עם אסתטיקה נקייה. בעזרת תכנון מדויק, הדירה העירונית הקטנה הפכה לבית מרווח ונעים עבור בעלי הדירה ושני בניהם הצעירים.
הדירה חולקה לאזור ציבורי הכולל מטבח מרווח וסלון ולאזור מגורים בו שני חדרי שינה ושני חדרי רחצה. חלוקת החלל יוצרת הפרדה מרחבית, אך שומרת על עיצוב אחיד שתורם לתחושת מרחב מזמין ואוורירי. שימוש בצבע לבן ובפלטת צבעים מונוכרומטית פותח ומרחיב את החלל עוד יותר.
השפה העיצובית של הבית מתאפיינת בחומריות מינימליסטית אך פונקציונלית, בה כל פריט נבחר בקפידה על מנת לענות על צורך אמיתי של בני המשפחה ולהוסיף עניין מבלי להעמיס. הקו הנקי והעדין מתובל במשחקיות לינארית-גאומטרית באלמנטים של עץ, זכוכית וקרמיקה שמוסיפים קלילות ועליזות לעיצוב ההרמוני של הבית.
ברוכים הבאים!
הכניסה לבית נפתחת אל תוך מסדרון רחב והעין מיד נמשכת אל החלונות הגדולים שבשני קצותיו. שלא כמו מסדרונות סגורים ואפלים, האור הטבעי עובר מקצה לקצה דרך המסדרון הארוך ויוצר תחושה אוורירית ומרווחת. זהו מהלך עיצובי חכם שהופך את המסדרון לחלל שמרחיב את הבית במקום להקטין אותו.
כאמור, הבית חולק לשני אזורים מרכזיים – אזור ציבורי ואזור מגורים. הדיירים ביקשו ליצור מרחב להתכנסויות משפחתיות ולאירוח, לכן האזור הציבורי כולל סלון ומטבח שחולקים חלל פתוח אחד. חלונות גדולים צופים אל נוף אורבני טיפוסי שרק מדגיש עוד יותר את המרחב השקט והנעים שבפנים.
הספה המפנקת בסלון פונה אל פינת האוכל והמטבח ובכך יוצרת תחושה של מרחב אירוח משותף וגדול. ההפרדה בין הסלון לבין המטבח ופינת האוכל נעשית באמצעות שטיחים בטקסטורות שונות שתוחמים את המרחב בעדינות מבלי לקטוע את הזרימה הטבעית ביניהם.
מה תרצו לאכול?
כבר ממבט ראשון ניתן לראות שזהו בית של אנשים שאוהבים לבשל ולארח. המטבח הארוך והמרווח מאפשר לבשל בנוחות מרבית ומתפרש לאורך כל הקיר המרכזי של החלל הציבורי. האריחים הלבנים לכל אורכו ממשיכים את הריצוף והקירות הבהירים ומוסיפים להם עניין גאומטרי.
פלטת הצבעים המונוכרומטית של החלל המרכזי מאוזנת על ידי שימוש בעץ לבנה בהיר בארונות המטבח, ספסל האחסון והמדפים. אלמנט עץ זה, שעוצב בהתאמה אישית על ידי סטודיו דלית לילינטל, מרכך את הקרירות הלבנה ומוסיף נעימות ביתית למרחב כולו.
ניכר שהושקעה מחשבה רבה בניצול חכם של המרחב על מנת ליצור משטחי עבודה נוחים, פתרונות אחסון ושפע מקום לאירוח. שולחן האוכל הוצב בין המטבח לסלון כמקום התאספות מרכזי לארוחות משותפות, הכנת שיעורי בית ומפגשים חברתיים.
קצת פרטיות בבקשה
חדר השינה המרכזי נמצא מצידה השני של דלת הכניסה, בקצה המסדרון המואר. הדיירים ביקשו ליצור חדר הורים עם חדר רחצה צמוד, אך המשמעות הייתה לסגור את החלק שפונה לחלון ולצמצם את כניסת האור הטבעי. הפתרון היצירתי לשמירה על תחושת המרחב בחדר היה ליצור מחיצות זכוכית אטומה בין חדר השינה לחדר הרחצה ובכך לאפשר לאור הטבעי לזרום פנימה.
חדר הרחצה רוצף במרצפות כהות שמהוות ניגוד מעניין ללובן הבוהק של האריחים על הקירות, אך גם משלימות את הגריד השחור של החלון הגדול ומחיצות המקלחת. גם כאן, כמו במטבח, השימוש בעץ לבנה ליצירת מידוף פונקציונלי מוסיפה רכות נעימה למרחב.
חדר השינה שומר על פלטת הצבעים האחידה עם אלמנטים עדינים ובהירים של עץ. קיר בלוקים צבועים לבן מוסיף טקסטורה ועניין והזכוכית המפוספסת ממשיכה את המשחק הלינארי גאומטרי האופייני לעיצוב הדירה כולה.
ילדים קטנים, ילדים גדולים
שני הדיירים הקטנים יותר של הבית חולקים חדר גדול ממול לדלת הכניסה, אך כשיגדלו וירצו לקבל קצת יותר פרטיות, ניתן יהיה לחלק את החדר המשותף לשני חדרים נפרדים (אפילו יש לו כבר שתי דלתות).
הדלתות של חדר הילדים נפתחות למסדרון רחב שהופך לחדר רב שימושי בפני עצמו ויכול לשמש כאזור משחקים ופעילות לילדים וכמרחב תרגול יוגה למבוגרים. השמירה על הריצוף האחיד בין החדרים והמסדרון מאפשרת זרימה טבעית בין החללים ותורמת לתחושת המרחב.
יצירת בית משפחתי בשטח קטן היא אתגר לא פשוט, אך בעזרת יצירתיות והתאמה מדויקת בין הרצונות של הלקוחות לבחירות עיצוביות אינטליגנטיות, הצליחה המעצבת דלית לילינטל ליצור בית מרווח שמתכתב עם האופי האורבני הישראלי אך משמר חמימות משפחתית נעימה.
