חשיפה לדרום – שיפוץ בית פרטי בקיבוץ בנגב המערבי

זוג מיוחד במינו בשנות ה-60 לחייהם הם סבא וסבתא במשרה מלאה מאוד, וגם עסוקים ופעילים בשלל תחומים נוספים. הזוג מתגורר בבית ישן בקיבוץ בנגב המערבי. הבית עבר כמה שיפוצים בעבר, ונוצר מצב של חוסר אחידות בעיצוב ובמראה הכללי.

בקשת הדיירים הייתה קודם כל להציף את הבית באור הטבעי הנמצא בשפע סביב, ולייצר חלל ציבורי מרווח ונוח, שיתאים לאירוח השכיח של הילדים והנכדים. המעצבת מיכל סמץ ניגשה למשימה עם הרצון לייצר סגנון עיצובי אחיד ונקי שיגדיר את החלל ויפתח אותו. השיפוץ ערך כחמישה חודשים והוא כלל את כל חללי הבית הציבוריים.

הסלון – מרימים רגליים

הסלון נושק לכניסה ולפינת הקריאה, ובו חלון רחב המחדיר אור טבעי נעים בשעות היום. נבחרה עבורו ספת שזלונג מבית טולמנס דוט העונה לצורך שעלה בתחילת הדרך: "בסוף היום אנחנו רוצים להיזרק מול הטלוויזיה עם הרגלים למעלה", הצהירו בני הזוג. לספה הותאמה קומבינציה של שני שולחנות, גם כן מבית טולמנס דוט, כשהבורדו משמש גם לאחסון כרבוליות והקטן קל משקל ונוח לנייד לכוס קפה אם נדרש.

המזנון ממשיך את קו הבירץ' של נגרות הבית מבית סטרינג, וגם הוא מינימליסטי.

בתחילת הדרך בעלת הבית ציינה שיש לה שני כיסאות מתקפלים ישנים שיקרים לליבה ושהיא תשמח לשלב אותם בעיצוב הכללי. מצבם היה רעוע כך שאינם ניתנים לשימוש, ולכן הוחלט להשתמש בהם כאומנות לקיר. נגר שיפץ אותם קלות והם עברו צביעה בתנור בגוון מבוקש. אחרי חיפושים רבים נמצא גם המתלה הנכון והמדויק להם – והכיסאות נתלו על קיר הסלון. לידם נתלתה תמונה שצילמה הבת במסע לפולין לפני שנים, ובה מצולמת מכונית כחולה, שמתכתבת נפלא עם צבע הכיסאות.

המטבח – הכי שוקק בבית

"כמעצבת שעובדת בעיקר במגזר הכפרי ועושה המון שיפוצים של בתים ישנים בקיבוץ, אני יכולה להעיד שהלוקיישן של הבית בתוך הקיבוץ מאוד קריטי בשיקולי התכנון הראשוניים", מסבירה מיכל. הבתים בקיבוצים בדרך כלל קרובים זה לזה. הם ממוקמים בסמוך לשבילי גישה שהומים בילדים, באופניים ובחברי קיבוץ, והחשיבה על החדרת אור טבעי לצד הצנעה ופרטיות מאתגרת מאוד. הבית הזה בנוי דווקא במקום קיצוני, מה שנתן לי את האופציה להתפרע בחלון המטבח כדי להכניס המון אור. החזית שאליו פונה החלון חפה משכנים ומשבילים הומים. יש לידו רק גינה רחבה וצמחייה ירוקה, כך שאפשר היה להכניס את כל היופי הסובב לתוך הבית בעזרת חלון גדול ורחב", מספרת מיכל.

המטבח הוא מרכז החיים והמקום הכי שוקק בבית הזה. הדרישות היו שיהיה מרווח, מואר, מזמין, נוח לתפעול, עם פינת אוכל גדולה ופתוחה שתכיל את כל המשפחה ותישק למרפסת ולחצר.

מכיוון שבעלת הבית מאוד אוהבת את הסגנון הסקנדינבי, המעצבת ביקשה כי חזיתות המטבח יהיו מבירץ' ומאוד מינימליסטיות בעיצובן. אחרי לא מעט התלבטויות מצד בעלת הבית, שלא הייתה רגילה למראה הבירץ' החדשני, התקבל האישור המיוחל. כל גווני המטבח הם גוונים בהירים של חול בירץ' ולבן, ולצידם נבחרו אריחי פאזל של MUTINA שמחפים את קיר המטבח עד התקרה ומשלימים את התמונה. קו גוון החול נמשך בהתאמת גוף תאורה לפינת האוכל מסדרת החול של אסף ווינברום, וגם במדף בגוון חול לקפה, תה סוכר מבית Collectie.

המטבח נושק למרפסת ולחצר היפה. דלת המרפסת היא חלק ממערכת האלומיניום בבית, וכך היא מספקת עוד מקור של החדרת אור טבעי לחלל. החלון תוכנן כ-Bay Window רחב המאפשר לשבת בתוכו ולספק חברותא לעובדים במטבח, ובנוסף ליהנות מהנוף הנשקף ממנו.  לצד החלון נתלו צילומים בוטניים עדינים שצילמה חברה של בעלת הבית.

מבואת הכניסה – לוקחים אתנחתא

אחת הבקשות של הדיירים הייתה לייצר מבואת כניסה נוחה ומזמינה. מכיוון שהחלל לא גדול, והסלון נמצא משמאל לדלת הכניסה, מיכל מיקמה ספסל מעוצב בגב הספה ויצרה מעין מבואת כניסה המזמינה אתנחתא כשנכנסים הביתה ומאפשרת להתיישב רגע ולחלוץ נעליים בנוחות.

מול הספסל תוכננה נישה לארון מעילים ונעליים, ואפילו עמדת האחסון והטעינה של הדייסון נמצאת בה. את חזיתות הארון מיכל חילקה בצביעה לשליש ושני שליש; השליש התחתון קיבל גוון ירוק מרווה, ובאותו גוון נצבע גם הקיר ליצירת תחושה המשכיות ותנועה.

קיר מבואת הכניסה מואר בשתי סוכריות תאורה שמוצבות זו לצד זו. הוואי הרחוב הקיבוצי נכנס הביתה עם יצירה בחוט ברזל של שלושה זוגות אופניים וטרקטור מטרטר.

פינת הפסנתר – מוזיקה שוטפת

מול מבואת הכניסה, במרכז החלל הציבורי, מוקמה פינת הפסנתר, כך שהוא הופך למוקד תשומת הלב, והנגינה שוטפת בצליליה הנעימים את כל חלקי הבית. המשפחה מחוברת מאוד לאומנות יצירה ולמוזיקה. מעל הפסנתר מוסגרה קריקטורה מקורית של מקס&מוריס ובצד השני מופיעות שוב סוכריות התאורה, הפעם זו מעל זו.

פינת הקריאה – לשקוע בעולם הספר

במרכז החלל הציבורי, ועקב אילוץ של עמודים קונסטרוקטיביים, תוכננה פינת קריאה שקטה. כבר בתחילת השיפוץ בעלת הבית ביקשה לא לוותר על ספת הקאנפ החרדלית. המעצבת אימצה את הבקשה ונתנה לה מקום של כבוד. הפינה ממוקמת בין המטבח לסלון והיא מזמינה להישכב על הספה עם ספר טוב ולשקוע בסיפורים. הפינה מוארת עם מנורת קריאה מתכווננת, ולצידה יצירה מנימליסטית של אמנון ליפקין – קומבינציה של שתי יצירות בטכניקת תפירה בחוט אחד ביד חופשית.

לצד הספה תוכנן מדף בנוי מחופה בירץ', המתכתב עם המטבח, והוא משמש כמדף ספרים ומקבל תאורת ספוט ממוקד. לפינה נוספו שטיח מתאים שמכניס רוך ונעימות וכורסה קלילה וטבעית, למקרה שעוד מישהו רוצה להצטרף לחוויית הקריאה.

שיפוץ בית ותיק בקיבוץ הוא תהליך מאתגר ומרתק. קודם כל הוא מאפשר לבעלי הבית להגדיר את הצרכים שלהם מחדש אחרי שהילדים כבר עזבו את הבית והוא משמש עתה כקן למשפחה המורחבת הכוללת גם נכדים. הוא מאפשר לדיירים גם להתרחק מהסגנון הקיבוצי האחיד והמיושן ולהתחבר לקווים עיצוביים חדשניים יותר ומינימליסטיים, שבתוכם נוצר מקום להבלטת הטעם וההעדפות האישיות.

הבית הזה בקיבוץ מראה איך אפשר להכניס את הסגנון הסקנדינבי לכל מקום, גם כשמדובר בנגב בעל הנוף והאור המדברי, וגם כשמדובר בבית ותיק בקיבוץ, שיש בו אילוצים סביבתיים ופנימיים שונים.

קרדיטים:

סטילינג לצילומים – רעות פרידמן ברוכי,

ריהוט ושטיחים – טולמנס דוט, סטרינג, אדיסון

תאורה – אסף ווינברום ואדיסון

נגר – אינהואס דיזיין

קבלן – מאיר בנבו

אקססוריז – אדיסון, מעין בן יונה, קולקטי, סטודיו BOW, אמנון ליפקין